סטניסלב שיינקמן

רב-פקד סטניסלב שיינקמן ז"ל, קצין בימ"מ

נפל ביום כ״ב תשרי, תשפ״ד, 7.10.2023 ברעים

בן 40 היה במותו

נטמן בבית העלמין הצבאי ראשון לציון

***

שתי בחירות חיים – אהבה וזהות

 

באוקטובר 2013 כרתו סטניסלב ואלונה שיינקמן ברית נישואין.

שבע שנים לפני כן נפגשו השניים לראשונה בראשון לציון שם התגוררו.

אלונה הייתה בת ה-15 כשפגשה את סטס. חמש שנים לפני כן עלתה עם הוריה מאוקראינה, וסטס, שהיה בן 18, היה יליד רוסיה, ועלה עם אביו לישראל בגיל 14.  

עוד לפני גיוסו החליט סטס שיינקמן החלטה גורלית – כזו שתשנה את חייו. הוא החליט להתגייר. למד יהדות, התמסר לרעיון ואף אימץ את המסורת היהודית והכשרות כדרך חיים, אם כי לא היה אדם דתי באופן רשמי.

בגיל 18 קיים את טקס ברית המילה.

במסגרת הצבאית עבר קורס 'נתיב' שמאד חיזק את זהותו היהודית והישראלית.

הבחירה המודעת הזו שלו – להיות חלק מהעם היהודי וגורלו -  חיברה אותו למדינת ישראל, הפכה לשליחות הגנה על ביטחונה, והפכה לדרך חיים - בחירה שבסופו של דבר שילם עליה מחיר כבד.

 

אוקטובר כבר לא יחזור

 

אוקטובר היה החודש בו נישאו השניים,  חודש המסמן את המעבר מהחורף לקיץ, חודש בו מתחמם מזג האוויר והשמש האביבית מלטפת ונעימה.

"תמיד היה זה החודש האהוב עלי." מספרת אלונה,  "עד שהגיעו אירועי אוקטובר 2023, ומאז אני שונאת את החודש הזה. מאז הבכי הוא יום-יומי – והשכול הוא כמו מנהרה אפלה שאין בה טיפת אור. החודש בו מתה בי האישה שהייתי, והעקרונות שהאמנתי בהם.  

הבית שלנו, של סטס ושלי, שהיה פעם הבית הכי נפלא בעולם, הפך לארבעה קירות וביניהם ילדים ואשה ועצב."

***

באותה שבת של שמחת תורה. כ"ב תשרי תשפ״ד, ה-7 באוקטובר 2023, היה סטניסלב שיינקמן קצין תורן מטעם יחידתו בימ"מ. טלפונים שהגיעו אליו, הפריעו את שנת הבוקר של שבת.

תמונה חלקית הצטיירה, של משהו לא טוב שהתרחש - עוד רגעים של חרדה בחייה של משפחה ללוחם ימ"מ, שכל יציאה שלו בעקבות התראה, משולבת בחרדות ובחששות.

"17 שנים הכינו אותם ליום הזה," מספרת אלונה שיינקמן, ודווקא אז, כשזה קורה, היה מבחן המציאות משובש לחלוטין."

אלונה ידעה שמהבסיס הוקפץ סטס לאוגדה בדרום.

"בשעה 7 וחצי בבוקר התקשרתי אליו.

 

 

כמו אבא או אימא, כמו חבר או חברת נפש

 

"בשנים שקדמו לנישואינו היינו שייכים לאותה חבורה צעירה של נערים ונערות." מספרת אלונה, "עבורי היה סטס הרבה יותר מבעל או בן זוג, הוא היה החבר הכי טוב שלי, החברה הכי טובה או כמו אבא או כמו אמא. תמיד אמרתי לו: 'אנחנו צריכים למות באותו יום, כי אני - לא יכולה לחיות בלעדיך.'

וסטס, הוא תמיד הצטיין בהכול - בקורס מכים, בקורס קצינים, וגם בלימודי הקרימינולוגיה באוניברסיטה העברית, מסלול לימודים אליו נשלח במסגרת שירותו בימ"מ.

הוא היה לוחם בנשמה – ולוחם – זו הייתה השליחות שלו ומה שתמיד רצה להיות.

כציוני ופטריוט אהב את המדינה. כל-כך אהב שאפילו כשיצא לרוץ עם הכלב היה תוקע דגל ישראל בחגורה.

 

סטס היה דמות של לוחם שקט, הממעט במילים.

הייתה בו ענווה גדולה. הוא מעולם לא התרברב בהשתייכותו ליחידה המיוחדת, וכשנשאל היכן הוא עובד, ענה - במשטרה.

כששאלו אותו באיזו תחנת משטרה עבד, היה מתחמק – מנסה להסתיר את מהות תפקידו.

מעט  מילים והרבה מעשים. וזה בא לידי ביטוי גם בבית.

תמיד אהב לעזור, תמיד היה אהוב – כמו קרן שמש שלכל מקום נכנס והאיר אותו. הבעל המושלם, והאבא המושלם לילדים.

 

רגישות ועוצמה אבהית באדם אחד

 

לפני ארבע שנים עברנו מראשון לציון לבאר יעקב. השכונה החדשה, הרחוב הרחב והנעים קסם לנו. ידענו שכאן גם יתאים לגדל את הילדים.

הבת הבכורה, בר בת ה-9 מתעמלת אמנותית, ליאו, האמצעי בן ה-6 כדורגלן – נולד עם כדור ביד ואת אהבתו לכדור הוא לא קיבל מסטס, שמעולם לא התעניין בכדורגל. הקטנה, מילה, בת השנתיים וחצי שמלווה את האחים שלה, פעם להתעמלות ופעם לכדורגל.

 

הקשר של סטס עם בר, הילדה בכורה שלנו, היה בלתי מוסבר – הם היו מדברים בעיניים, ללא מילים. היה להם קשר כל -כך מיוחד, מספיק שהיה מסתכל עליה והיא הבינה בדיוק מה הוא רצה.

היום היא מקשיבה בלילות להודעות קוליות שלו, מתגעגעת אליו, ואני מביטה בה מהצד, חסרת אונים, בוכה אתה ביחד.

מילה הקטנה לא מבינה מדוע אבא לא אוסף אותה מהגן. למה הוא לא באוטו? למה לא בבית? היא שואלת. רצה בחדרים ולא מבינה. איך אפשר להסביר לילדה בת שנתיים וחצי שאבא כבר איננו, ובר אומרת לי שחבל שמילה לא הכירה מספיק שנים את אבא ואני באמת לא יודעת איך יגדלו בלעדיו.

 

מזה שישה חודשים אני מתפקדת כמו רובוט – לוקחת, אוספת - עושה מה שאני יכולה עבור הילדים, כי מגיע להם לחיות, מגיעה להם שגרה שפויה.

הילדים היו האור שלו. בזמן הפנוי היה מבלה איתם, והם הלכו אחריו כאילו היה אמא אווזה.

סטס אהב אהבת נפש את הילדים והם העריצו אותו. 

בימי שישי אחרי ארוחת ערב נהג לרדת איתם לגינה לחפש קיפודים. פעם מצא עורב שנפל מעץ – הוא הביא אותו הבייתה וטיפל בו.

עם כל הקשיחות והעוצמה שלו, היה סטס אדם רגיש ואפילו בנמלה לא היה פוגע. הוא הקפיד לשמור על איכות הסביבה- הפריד פלסטיק, זכוכית, אורגני. השמירה על הטבע ועל האקלים היו חשובים לו.

והחלומות שלו היו צנועים -  מלבד להיות לוחם, להיות בעל ואבא טוב חלם שנגור יום אחד בבית צמוד קרקע עם גינה.

 

מישהו לסמוך עליו

 

בבית היה עושה הכל – למרות הקריירה האינטנסיבית – היה מבשל, מנקה, מכבס. אם אחד הילדים היה חולה היה סטס נשאר לטפל בו ואני הייתי יוצאת לעבודה שקטה - סמכתי עליו.

כשהיינו נוסעים לטיולים תמיד ידעתי שהוא יסדר הכל. תמיד היה שקט, בטוח בעצמו, רגוע. הוא החדיר גם בילדים תחושת בטחון.  אני זוכרת שכשהיה משחק עם הבן כשהיה קטן, ואני הייתי נלחצת, מודאגת שיקרה לו משהו, אבל סטס היה תופס אותו בדיוק ברגע הנכון – שומר עליו.

 

חיים לצד פחד המוות

 

להיות נשואה ללוחם ימ"מ זו דרך קשה. אמנם הייתי אחריו במיליון אחוז, היה לי חשוב שיגשים את עצמו, שיקום כל בוקר עם חיוך, עם תחושת שליחות. אבל גם חייתי בחרדה תמידית. לפעמים אמרתי לו: 'יש לך 3 ילדים. אנחנו לא יכולים להישאר בלעדיך.' והוא  נהג לומר: 'אל תדאגי נשמה – לא יקרה לי כלום.'

אבל בדיעבד, אחרי אותו יום שחור, אני יודעת, שכשהוקפץ ליחידה המיוחדת, נסע סטס לכוון האוגדה הדרומית, ושבשעה 7:54, מסיבה מסוימת, פנה לקיבוץ רעים. מדוע? למה? אף אחד לא מספר לי.  

הטלגרם היה כבר מפוצץ בסרטונים, ובטלוויזיה כבר החלו להגיע הידיעות על הזוועות המתחוללות בעוטף ובדרום. ניסיתי להתקשר אליו - הפעם כבר לא היה מענה, ואני ידעתי – הרגשתי וידעתי שנגמר ושעל המשפחה שלנו, על הבית שלנו, שהיה מקום כל כך נפלא,  עומד ליפול אסון.

בצהריים התקשרו לומר לי שסטס נעדר, ואני אמרתי להם שאין להם מה לחפש – פשוט ידעתי.

ההודעה הרשמית הגיעה בסביבות שבע בערב. קצין נכנס ואמר שמצאו אותו – ושהוא נהרג."

***

מאוחר יותר התפרסם  סרטון באתר N12, סרטון ממצלמת האבטחה שתיעדה את שהתרחש מול שער קיבוץ רעים. רכב שחור מתועד ובו נהג בודד המתקרב לשער הסגור.

סיפרו שהיה זה הרבש"ץ, אבל אני מכירה את המכונית של סטס.

אחרי שניות ספורות נראה הרכב נסוג לאחור בנסיעה איטית, מתרחק מהשער הסגור. נדמה שאין נפש חיה מלבדו באזור. אבל אז נכנסים לשביל ללא המוצא, מקצה הכביש הפונה לקיבוץ - הטנדרים של המרצחים, ראשון, שני ושלישי, וכולם עמוסי מחבלים.

מה יכול לוחם בודד, מיומן ככל שיהיה, לבדו, לעשות כנגד עשרות מחבלים ורוצחים.

אני כועסת. כועסת על היחידה ששלחה אותו לבדו. כועסת גם על העיתונאי שפרסם את הסרטון הזה – כאילו אין משפחות מאחורי הקלעים.

אני כועסת גם על סטס, כועסת וגאה בו ומתגעגעת בו זמנית."

***

 

רב פקד סטניסלב שיינקמן ז"ל, בן 40 מבאר יעקב, קצין טרור בלתי קונבנציונלי בימ"מ, נפל בקרב בקיבוץ רעים.

את מרבית מעשי גבורתו לא ניתן לחשוף גם לאחר מותו.

אבל עבור משפחתו היה בן זוג אהוב ומושלם, אבא נערץ ואהוב, או פשוט ה"דוד סטסיק" - שתמיד עוזר בלי לשאול שאלות, ועושה הכל בצורה מושלמת.

הוא נקבר בבית העלמין הצבאי בראשון לציון אחרי שנפל ביום כ"ב תשרי שנת תשפ"ד , ב-7 באוקטובר, 2023, בגיל 40 היה במותו.

 

מהמשטרה נמסר כי סטס ועוד ארבעה מחבריו ליחידה, "פעלו בעוז ובחירוף נפש בחזית הלחימה מול האויב".

מהקריה האקדמית אונו נמסר: שהקריה מרכינה ראש בצער על נפילתו בקרב של פקד סטניסלב שיינקמן ז״ל, סטודנט יקר שלנו בחוג למדעי היהדות, שנלחם בגבורה במלחמת ״חרבות הברזל״.

***

"אני עדיין חיה את ה-7 באוקטובר, דואגת ופועלת למען שלוש הנשמות הטהורות והשבורות – הילדים שלנו שממתינים לו כל יום – מחכים שיחזור. היו כל כך הרבה חלומות ותוכניות. היה לנו בית שמח, מלא אושר - בית מושלם עם חיים שלמים שהתפרקו ברגע ומלחמה שנמשכת וחטופים שעדיין, למרות כל מה שעברנו – עדיין ישובים בשבי החמאס בעזה."

***

בשיאו של כל לילה חשוך נדמה לפעמים שאין כול תקווה, אולם השמש בסופו של הלילה עולה.

נקווה לימים טובים יותר.

יהי זכרו של הלוחם עז הנפש סטס שיינקמן ברוך, ושנשמתו תהיה צרורה בצרור החיים.