כוכבה שריקי

ביום ה- 19 ביולי 2012 הופיעו בערוצי החדשות תמונות קשות שהגיעו מבורגס שבבולגריה:

"חמישה ארונות עטופים בדגל ישראל יעשו הלילה את דרכם מבולגריה. חמשת נרצחי הפיגוע אתמול בעיירת הנופש בורגס." הודיעה קריינית ערוץ החדשות.

סרטון חובבים שצולם בידיי תיירים ישראלים ברגעים שאחרי הפיצוץ, הוקרן אף הוא במהלך המהדורה.

על הסרטון הזה שמעו בחטף  אברהם אוס, אחיה של כוכבה שריקי ז"ל ורעייתו איריס, שבילו את אותו שבוע בטיול מאורגן ברומניה.

מה שלא ידעו באותו הזמן הוא שעל אוטובוס הדמים הייתה גם כוכבה. שניהם אפילו לא חשדו בכך, כיוון שלא ידעו כלל, שיומיים אחרי שעלו על מטוס בדרכם לרומניה, עלו כוכבה ובעלה איציק על מטוס בדרכם לבורגס שבבולגריה.

וכשנחתה עליהם בשורת האיוב, הפך טיול העונג לסיוט הגדול ביותר שיכלו לדמיין. לא רק עליהם התהפך העולם - על כול משפחתה של כוכבה.

 

**************************

כוכבה הייתה בת זקונים להוריה, יוסף ושרה אוס, התשיעית מבין אחיה ואחיותיה.

היא נולדה ביום ב' בחשוון תשכ"ט (24.10.1968).

 

הג'ינג'ית

על כוכבה מספר אחיה, תושב באר יעקב, אברהם אוס:

"סימן ההיכר של כוכבה היה שערה וצבעה הג'ינג'י, והתכונה הפיזית גם התגלמה באופייה הטמפרמנטי, בלב הרחב, בחיוך הגדול ובצחוק המתגלגל. לכן גם זכתה לכינוי: 'הג'ינג'ית'.

בדרך כלל מציינים מעלותיו של אדם אחרי מותו, אבל אצל כוכבה זו לא הייתה קלישאה, היא הייתה אדם שכולו נתינה ואת התכונה הזו שלה לא ניתן היה לפספס.

הנדיבות הזו הייתה כלפי אנשים זרים, כלפי העובדים איתה במשרד, נדיבות וחום שופע הרעיפה על בני משפחתה ומעל הכול על ילדים. 

כוכבה גם דאגה לאמא שלנו בערוב ימיה. אמא הייתה קטועת רגליים והתגוררה בדיור מוגן. כוכבה הייתה המשענת העיקרית שלה ודאגה לבקרה באופן תדיר.

 

למרות שכל-כך אהבה ילדים, לא הצליחה כוכבה לַהֲרוֹת אלא אחרי שנים של טיפולים. עם זאת לא היה בה שמץ קנאה או צרות עין כלפי אחיותיה – להיפך – את האהבה שהייתה לה היא נתנה כול כולה לאחייניתה הקטנה, אותה פינקה ואהבה אהבה אימהית.

מה גדולה הייתה הטרגדיה, שדווקא אותה נסיעה לבורגס, אותה רכשה לעצמה ולבעלה איציק, כסוג של פרס, אחרי שהצליחה סוף-כל-סוף להיכנס להיריון, היא זו שהביאה למותה הטרגי."

צמיחה מתוך הקושי

על מנת להבין את הדרך שעשתה כוכבה שריקי, עלינו להכיר את סיפור ילדותה ואת המסלול המדהים שעשתה בנחישות ובהיאחזות בטוב ובחיובי.

אברהם, אחיה של כוכבה, מספר על ילדות לא פשוטה, על אסונות ומהלומות חיים, מהם ניתן היה לצאת באחת משתי הדרכים: מסלול חתירה להצלחה ובניית עתיד טוב יותר, או התרסקות.

"עברנו המון מכות בחיים," מספר אברהם, "נולדנו לאבא, יליד סוריה ולאמא ילידת חברון.

9 אחים ואחיות, משפחה מרובת ילדים וקשת יום. נולדנו כולנו לדירת שלושה חדרים באזוּר.

זהבה האחות הבכורה ישנה בסלון. כוכבה, אני וחמשת האחים ואחיות שלנו, ישנו יחד בצפיפות בחדר אחד.

אימא הייתה עקרת בית. ואבא, שהיה אדם משכיל ועבד בחברת החשמל, נשא על גבו טראומה מעינויים שעבר בסוריה, כיוון שסייע ליהודים לעלות לארץ. יתכן שבשל טראומה זו, למרות כשרונו וידיעותיו, הוא הסתדר בקושי ועם זאת הוא שרד והביא פרנסה הבייתה.

בשנים הבאות עברה המשפחה לראשון לציון, לדירה מעט יותר גדולה.

החיים לא חייכו לבני המשפחה – אחי הצעיר שלקה בדיכאון בעקבות פציעה בתקופת הצבא – נפטר בטרם עת, אחרי שנים של אשפוזים בגיל הצעיר של 34."

***

 

העשורים הראשונים של החיים הקשים מדגישים את נחישותה של כוכבה, לקיחת האחריות על חייה ועל חייהם של אחרים.

כילדה היא למדה בראשון לציון, תחילה בבית הספר היסודי "אשכולות" ולאחר מכן בתיכון בגימנסיה "גן נחום", בה סיימה בהצלחה כיתה י"ב במגמה עיונית ערבית, כולל תעודת בגרות.

בשנת 1987 התגייסה לצה"ל ושירתה שירות מלא כפקידה בחיל ההנדסה.

אחרי שחרורה החלה ללמוד הנהלת חשבונות וחשבות שכר במכללה ברמת-גן, עד שהוסמכה. ברבות השנים הפכה לחשבת בכירה.

בחודש פברואר שנת 2007 נישאה כוכבה ליצחק שריקי.

"כיוון שאבא כבר לא היה בחיים כשנישאה," מספר אברהם, "הובלתי אותה בעצמי לחופה."

אחרי החתונה עבר הזוג להתגורר בראשון לציון.

החלום של כוכבה היה להיות עצמאית מבחינה כלכלית, אבל יותר מכול רצתה להיכנס להיריון  ולהפוך לאמא.

היא רכשה דירה אחרי שחסכה במשך שנים. וכוכבה ידעה לחסוך, תוך שחסכה מעצמה פינוקים, על מנת שיהיה לדברים חשובים או לימים קשים.

היא גם ידעה לפנק בנדיבות, לא את עצמה, אחרים, בעיקר את ילדי האחיינים.

 

מספר אברהם:

"כוכבה ניסתה במשך שנים רבות להיכנס להיריון – להגשים את החלום הגדול שלה. היא עברה טיפולים וחוותה הפלות.

כשהייתה בת 43, קיבלה את הבשורה המשמחת ביותר בחייה – ההיריון נקלט. כעת, אחרי מסע עיקש וארוך שנים, החליטה לנוח ולפנק את עצמה ואת איציק, בטיול לעיירת הנופש בבולגריה.

את דבר ההיריון שמרה לעצמה. אני מניח שאחרי כל כך הרבה אכזבות, פחדה לבשר למשפחה והעדיפה להמתין עד שתהיה בטוחה בהצלחתה."

 

 

אסון בימים של אושר

איריס אוס, גיסתה של כוכבה ורעייתו של אברהם נזכרת באותו שבוע נורא, בו קיבלו, היא, אברהם והבנות שלהם את ההודעה.

"שבוע לפני כן נפגשנו לשיעור תורה אצל אחת האחיות של אברהם וכוכבה, אחות שחזרה בתשובה.

פעם בחודש נפגשים, מקשיבים לשיעור תורה ולאחריו עונג משפחתי. אנחנו לא נפגשים הרבה, אבל כשנפגשים, החיבור החזק שבינינו בא לידי ביטוי.

שבוע אחרי כבר היינו בטיול ברומניה. היה זה חודש יולי 2012.

התקשורת אז לא הייתה כמו היום, לא היו את הטלפונים החכמים המשוכללים. בחדשות ובסרטונים היה ניתן לצפות באמצעות המחשב.

לא לכולם היה מחשב נייד. את החדשות של אותו היום שידרו באינטרנט. אחד החברים בקבוצת התיירים שלנו ראה בחדשות שהיה פיגוע באוטובוס תיירים ישראלים בבולגריה. לא הייתה לנו כול דרך לדעת שמישהו שאנחנו מכירים נמצא על אותו האוטובוס. כישראלים אנחנו מורגלים למרבה הצער בחדשות שכאלו.

ביום השלישי לטיול, עולים על אוטובוס בבוקרשט ויוצאים עם הקבוצה לכוון הקרפטים.

באותן שעות מנסה הבת שלנו להשיג אותנו מהארץ אך לשווא. אין קליטה.

אחרי מספר שעות נסיעה, באמצע שום מקום, עוקפת את האוטובוס ניידת משטרה. האוטובוס נכנס לתחנת דלק להפסקה.

אנחנו נכנסים לחנות בתחנה, קונים מספר דברים. אני יוצאת לכוון האוטובוס, עוברת ליד המדריך. הוא מדבר בטלפון ולי יש תחושה שאני שומעת את הקול של הבת שלנו, עינב, מצדו השני של הקו.

'זו הבת שלי?' אני שואלת.

מוזר, חשבתי לעצמי. מדוע היא מתקשרת?

מה כבר יכול להיות חשבתי – יש לי אבא מבוגר וחולה, אולי קרובת משפחה אחרת.

המדריך מושיט לי את הטלפון.

'אמא,' אומרת עינב בקול שבור, 'תגידי לאבא שכוכבה נפגעה בפיגוע בבורגס. המדינה ארגנה לכם כבר כרטיסי טיסה. תחזרו למלון.'

היא מדווחת לי ואני לא קולטת מה היא אומרת.

'מה פתאום.' אני אומרת, 'אנחנו בטיול בדרך לאגם בקרפטים.'

בצדו השני של הקו עינב בוכה. ואז עולה על הקו סוכנת נסיעות מ'אשת טורס'.

'תקשיבי איריס, היה פיגוע, אתם חייבים לחזור.'

'כוכבה נהרגה?' אני שואלת.

אין מענה.

אבי מתקרב לאוטובוס. אני מספרת לו מה שקרה. הוא מחוויר ומחזיק את הראש שלו בידיים.

מאותו הרגע הופך הטיול לסיוט.

החזרה לבית המלון במונית, שעות בפקקים איומים.

הכרטיסים שבוששו להגיע. אבי הקרוב להתעלפות ואני מנסה לאסוף את החפצים, לדחוף למזוודות.

בשעה שכל המדינה מדברת על האסון, לנו אין תקשורת, לא יודעים מה קורה, מה קרה לכוכבה, פצועה, חיה, מתה. ואיך בדיוק טסים לארץ. תחושת ערפל כבד.

 

מספר שעות אחר כך. שדה התעופה.

בביטחון מעכבים אותנו, צועקים עלינו, לוקחים את אבי הצידה – והוא המום, לא יודע מה שקורה אתו, הולך איתם.

הסתבר שבטעות, בכל הבלגאן, נכנס לתיק גם סכין שחתכנו בו פירות בטיול.

בסוף עולים למטוס אלעל והנוסעים מסתכלים עלינו בכעס – חלקם צועקים:

'בגללכם התעכבנו'

הם לא יודעים מי אנחנו ובמה מדובר. אבי מכונס בעצמו – שבר כלי.

 

מי שדאג לארגן את כול האופרציה הזו, הייתה הבת שלנו עינב, ששירתה בצבא קבע באותו הזמן, בנקודה בה היא מקבלת מידע בטחוני, עוד לפני שמגיע לכותרות החדשות.

מודאגת וחרדה לא רצתה להתקשר בתחילה. לא ידעה האם כוכבה נפצעה. לא רצתה להרוס לנו את הטיול ללא צורך. אולם כשידעה כבר לא הייתה ברירה, ואז פעלה, הרימה טלפונים  למשרד הבטחון והחוץ – פתחה בבית חמ"ל."

 

את האירועים הללו, זוכרת איריס טוב יותר מאברהם.

"אני מדחיק את מה שהיה שם," הוא אומר, "כשאיריס מספרת אני מרכיב את פאזל האירועים הזה מחדש. וזה כואב לי כאילו זה היה רק אתמול."