דלג לתוכן העמוד

אריאל-אריה ויזל

אריאל-אריה ויזל
טוראי 

אריאל-אריה ויזל

בן אילנה ומשה
נפל ביום ה בניסן תשנז (11-4-1997)
מקום מנוחתו באר יעקב

סיפור חייו

בן אילנה ומשה. נולד ביום יז באדר א תשלח (24.2.1978) בתלמי מנשה. אח למיכל ואביטל. ילד רגיש, ברוך כשרונות ובעל אינטליגנציה גבוהה. את תקופת ילדותו בילה אריאל על המזרנים במרכז הקהילתי בו עבדה אמו, ונראה שמשיכתו לספורט נעוצה בימים אלה. הוא ביקר בגן הילדים שבמושב ניר צבי ובהיותו בן חמש שנים החל לקרוא. תאוות הקריאה שלו הלכה וגברה ואריאל זכה בכינוי תולעת ספרים. בילדותו המוקדמת בלע בשקיקה את סיפורי חסמבה, בהמשך - ספרים לבני הנוער ולא פסח גם על עיתונות יומית ומגזינים למיניהם. אריאל החל את לימודיו בבית- הספר היסודי הדרים בבאר יעקב. בהגיעו לכיתה ה יצאה משפחתו לגרמניה ואריאל למד שם בבית-הספר היסודי האמריקאי. תקופת השהות בגרמניה התאפיינה בפעלתנות רבה של אריאל בתחומים מגוונים: הוא השתייך לתנועת הצופים האמריקאית המקומית, השתתף בפעולות השבועיות במועדון בבאד-גודסברג-בון ויצא למחנות ולסופי שבוע בהם פגש חברי מועדונים נוספים. אהבתו לקריאה קיבלה תפנית: אריאל החל לקרוא באנגלית. הוא קרא כל ספר שקיבל לידיו ובמיוחד נמשך לזאנר הקומיקס. בכל סוף שבוע ניתן היה לראותו מחפש את דפי הקומיקס בעיתונות האמריקאית ומשנסעה אמו ללונדון, בקשתו היחידה היתה שתביא לו חומר מתערוכת קומיקס שהתקיימה שם באותה עת.

אריאל הרבה לשחק כדורסל. ביקורו של השחקן מגיק גונסון בבית-ספרו נחרת בזכרונו כאירוע בעל משמעות. תחביב נוסף שפיתח היה בילוי קבוע בבתי הקולנוע והתעדכנות בסרטים שהגיעו מארצות הברית. אריאל היה לחובב קולנוע מושבע, וכמומחה לעניין ידע לזמר פרטים על בימאים, הפקות ושחקני קולנוע. גם בתשבצים היה אשף ופתר בקלות הגדרות ושאלות.

כאשר חזרה המשפחה ארצה, החל אריאל ללמוד בחטיבת הביניים גן נחום בראשון לציון וסיים בה את כיתה ט. את לימודיו התיכוניים השלים בכיתת המחוננים בגימנסיה הריאלית בראשון לציון במגמת הכימיה. הוא היה תלמיד מצטיין, השתתף בתחרויות מתמטיקה והגיע מספר פעמים למקום השני. אריאל היה מעורב חברתית ונטל חלק בפעילות ספורטיבית ענפה: הוא צעד בשבילי המושב, והיה הולך והולך, בכל עונה ובכל מזג אוויר. הוא נהג להתאמן במכון כושר בראשון לציון ורכב הרבה על אופניו. אריאל רצה שהדברים האהובים עליו יהיו בהישג יד, ועל כן היה חדרו עמוס במכשירי ספורט ובמתקנים למיניהם ובעת האימון על אופני הכושר שילב קריאה בספר, עיתון או צפייה בטלוויזיה.

אריאל ניחן בכושר הבעה יוצא דופן. הוא הצליח לנסח את הגיגיו באופן ששילב הומור, רגישות, חוכמת חיים ודעות מגובשות. לא בכדי נבחר לייצג את שכבתו ולשאת דברים בטקס הסיום של כיתה יב. בין השאר, אמר בנאומו: כמי שנבחר לייצג שכבה גדולה, לא אוכל לצאת בקריאה גדולה ולהכריז על מדד כלשהו להצלחה. דבר זה יכול לגרום לכך שאנשים, אשר אף על פי שהגשימו את שקיוו להגשים, ירגישו שעל פי מדדי החברה הם לא מיצו את עצמם ולא נחשבים כמצליחנים. לפיכך, אין צורך לעמוד בגיל כלשהו מול המראה ולסכם לעצמו את חייו עד אז. אין עלינו להסתכל רק על חצי הכוס הריקה אלא להסתכל על כל תחומי חיינו, גם הרוחניים. אם כל חיינו ננסה לבקר את עצמנו ואת האחרים, לראות אם הם או אנחנו הצלחנו ומי יותר, חיינו יהפכו לבליל השוואות חסרות ערך, שרק ימנעו מאתנו להתקדם בחיים. לעומת זאת, אל תפסידו את תחושת התחרותיות שליוותה אתכם, שכן בלעדי זו, לא תרגישו צורך להתקדם כלל וכלל. נסו להחמיא לעצמכם בשלבים בחיים. לומר, למשל, נכון, אני לא עשיר, אבל מנגן בתזמורת המופיעה בפני אלפי אנשים, או, למשל, נכון, לא התחתנתי, אך אני חבר הכנסת הצעיר בהיסטוריה של מדינת ישראל. נסו להגדיר את הצלחתכם לבד, ואל תעניקו תשומת לב מיותרת לביקורת החברה...

בתחילת חודש דצמבר 1996 גויס אריאל לצהל. חבריו לטירונות מספרים כי לאחר כיבוי האורות, כשחבריו לאוהל שקעו בשינה עמוקה, נהג אריאל לשבת עם פנס ועיתון ולהתעדכן במתרחש מחוץ לגבולות המחנה. כזה היה אריאל - לא רצה להחמיץ אף פיסת מידע. בסיום הטירונות נשלח לחיל הקשר, ועבר קורס בו הוכשר כמפעיל ציוד נושא. כהרגלו, הפגין אריאל כושר למידה מפותח והגיע להישגים גבוהים ביותר. הוא הוצב לשרת בגדוד אפיק של עוצבת הפלדה בפיקוד המרכז, באיזור מעלה אפרים, אך הספיק לשרת רק שבועיים ביחידתו החדשה.

ביום ה בניסן תשנז (11.4.1997) נפל אריאל בעת שירותו והוא בן תשע עשרה. הוא הובא למנוחת עולמים בחלקה הצבאית בבית העלמין בבאר יעקב. הותיר הורים ושתי אחיות.

מפקד הגדוד בו שירת, הספידו: אריאל היה בחור מחונן וברוך כשרונות. כושר הלמידה שלו היה מדהים והוביל אותו להישגים מרשימים בבית-הספר כמו גם בקורס הצבאי שעבר. כמה חיכינו בגדוד לכשרונות שכמותו. כמה אנחנו באמת זקוקים ליכולתם הגבוהה של המוכשרים והמחוננים. והנה, לא ממש הספקנו לגעת בך ואתה, בנחישות שאפיינה אותך בכול, פנית לדרך שאין ממנה חזרה ומנעת מכולנו את מתת כשרונותיך הרבים.

בעיזבונו של אריאל נמצאו חיבורים וסיפורים פרי עטו, שחשפו טפח קטן מעולמו הפנימי העשיר וממה שהתחולל בנפשו. השפעת הקומיקס על אריאל באה לידי ביטוי בסיפור בדיוני שכתב, שכרך דמויות חלליות וירטואליות במושגים ארציים. נושא הכסף העסיקו לא מעט והוא התייחס לסוגיית בתי הקזינו בישראל: ... מה היה ביכולתנו לעשות ללא הפרוטה (ולבטח יותר) בכיסנו? היום הכול עולה כסף ואלמלא היו בעולם צדקה, רחמים ומלגות, המעניקות תמיכה כספית למעוטי יכולת, היה העולם מתחלק לשניים: אלו שהפרוטה מונחת בכיסם ואלו שלא. הדבר היה גורם לעולם המורכב מקבוצות, שכמו שמן וחומץ, לא יתערבבו. דוגמה לכך אפשר לראות בברזיל: בצד אחוזות גדולות ממדים, יש שכונות פחונים שבהן שוכנים האנשים בזוהמה...

רפי פרסקי שר את השיר סקס, אוכל, כסף, אהבה ושנאה ומרכס מגדיר את הצרכים הקיומיים והרגשות סביבם מסתובבים חיינו. חסרון אחד מהמרכיבים אמנם לא יגרום לקריסת הגלקסיות, אך יכול לגרום לאדם להיות פחות מסובך, ולכן אני מתכוון גם לשנאה, שדרכה יכול אדם לשחרר קמעה מתחלואיו הנפשיים.

כסף הוא לא דבר של מה בכך וכאן כדאי לצטט את הורינו: כסף לא גדל על העצים, אף על פי שכסף הוא בסך הכול עצים שמהם מופק הנייר. הדרך להשגתו מלווה בטרחה רבת שנים, השקעות נכונות וחוש עסקי ממולח, אך כולנו יודעים שאלו לא דברים של מה בכך. כל אחד מאתנו חולם על הרגע בו יתעשר בפתאומיות... .

מקום מנוחתו

אריאל-אריה ויזל
בן 19 בנופלו
מקום מנוחתו באר יעקב
חלקה: 2
שורה: 1
קבר: 3